שני אסירי לח"י בכלא המרכזי בירושלים, יעקב אליאב ומשה בר גיורא, חגגו בחג המולד 1943 את יציאתם לחירות, בעוד שעבור צוות הכלא האווירה הייתה פחות חגיגית...
יעקב ומשה החלו לרצות את עונשם בבית הכלא המרכזי בירושלים. הם כמו שאר אסירי המחתרת, שאפו לצאת לחופשי, כדי שיוכלו לחזור לחזית ולסייע לחבריהם במאבק להקמת המדינה.
עם כניסתם לכלא הם פעלו כדי שיוכלו לצאת ממנו בהקדם האפשרי.
יעקב הצליח בתחבולות שנות ובעזרת חבריו למחתרת, לקבל אישור לעבוד בבית המלאכה שבכלא אשר הפיקוח בו מופחת. לאחר מכן בעזרת שוחד שנתן לשני סוהרים, הוא הועלה בדרגה וקיבל מעמד של 'מוכתר' אשר העניק לו יכולת לנוע בחופשיות יחסית בכלא ובחצרותיו. עבודתו המוצלחת, דרגתו ויחסיו עם הסוהרים הוכיחו להנהלה שניתן לסמוך אליו. גם מנהל הכלא מיסטר וילסון, החל לתת בו אמון וכך יעקב סייע באחזקת ביתו, אשר נמצא בצמוד לכלא, אך מחוץ לכתליו.
אחד מתחביבו של מנהל הכלא היה לגדל ציפורים. יעקב הציע לו שהוא יבנה כלובים יפים ומוארים לציפורים, יחד עם אסיר נוסף שיעזור לו. לאחר דיונים רבים בחדר אסירי הלח"י, הוחלט שמשה בר גיורא יהיה 'העוזר' וכך סיכוייו לברוח יגדלו.
כחודש לפני חג המולד, אגב שיחת רעים עם המנהל, הציע לו יעקב שהוא ומשה יעזרו לו להתקין עץ אשוח מקושט, מאיר ויפה כפי שנהוג בחג. מיסטר וילסון שמח על היוזמה המבורכת ומיד החלו השנים בהכנות לקישוט העץ ... ולבריחה.
בערב החג, 24 בדצמבר 1943, הם נכנסו לביתו של ווילסון במטרה להתקין את העץ, כאשר הם נותנים לשומרים בכניסה למבנה סוכריות שוקולד שלתוכן הכניסו סם שינה. לאכזבתם הסם לא ממש פעל והשומרים הערניים המשיכו ועקבו אחר מעשיהם.
לא נותרה להם בררה אלא לשנות את תוכנית. משה ויעקב נכנסו לחדר הפנימי הציבו שם שני כסאות וציוו על השומרים לעמוד עליהם ובעזרת הרובים להצמיד את חוט החשמל לתקרה, השומרים היססו בתחילה, אך מיד התרצו כאשר הובהר להם שחוסר שיתוף פעולה מצדם יפגע בעבודה והאחריות תוטל עליהם. בעוד השומרים עומדים עם הרובים צמודים לתקרה, החלו משה ויעקב לגלגל את החוטים לחדרים החיצוניים ומשם לחצר, כאשר הם צועקים לשומרים "לא לזוז ! אתם עלולים להתחשמל!" הם הגיעו למרפסת קשרו את החוט למעקה ומשם הדרך לחופש הייתה קצרה ומהירה.
הבריטים גילו את דבר הבריחה דקות ספורות לאחר העלמם ומיד פתחו בחיפושים אחריהם... אך לשווא. שני חברי מחתרת נוספים הצטרפו לחבריהם הנאבקים להקמת המדינה.
לאחר הקמת המדינה יעקב אליאב התגייס לצה"ל והשתחרר לאחר שירות קבע ב- 1953. ספרו 'מבוקש'. מתעד את מעלליו. יעקב נפטר ב- ד' אדר תשמ"ה – 25 בפברואר 1985.
צריף מנהל הכלא שממנו הצליחו השניים לברוח. כיום משמש המבנה כמחנה של תנועת הנוער מחנות העולים.
ספרו של יעקב אליאב אחד הבורחים
לקריאה נוספת:
אליאב י', מבוקש, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 241-252.
בן תור נ', ספר תולדות לוחמי חירות ישראל, א', עמ' 417-420.
בן תור נ', לח"י אנשים, א', ת"א, תשס"ב, עמ' 94, 201.
שמולביץ מ', בימים אדומים: זכרונות איש לח"י, ת"א, 1978, עמ' 89-90.
שפילמן א' (עורך), כך ברחנו לחזית, ת"א, 1988, ע"מ' 68-74.