יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

בריחת יעקב אליאב ומשה בר גיורא מבית הסוהר

שני אסירי לח"י בכלא המרכזי בירושלים, יעקב אליאב ומשה בר גיורא, חגגו בחג המולד 1943 את יציאתם לחירות, בעוד שעבור צוות הכלא האווירה הייתה פחות חגיגית...

משה בר גיורא נתפס ב -1 במאי 1942 ביחד עם ישראל תבואה, כאשר הטמין מוקש מתחת לרכבו של מפקד המשטרה הבריטית בירושלים מק-קונל ונידון לשבע שנות מאסר.

יעקב אליאב נתפס ב- 27 בינואר 1942 בתל –אביב בדירת המסתור כשברשותו שני רימונים, אקדח וכדורים, ועקב כך נידון למאסר עולם בעוון אחזקת נשק.

יעקב ומשה החלו לרצות את עונשם בבית הכלא המרכזי בירושלים. הם כמו שאר אסירי המחתרת, שאפו לצאת לחופשי, כדי שיוכלו לחזור לחזית ולסייע לחבריהם במאבק להקמת המדינה.

עם כניסתם לכלא הם פעלו כדי שיוכלו לצאת ממנו בהקדם האפשרי.

יעקב הצליח בתחבולות שנות ובעזרת חבריו למחתרת, לקבל אישור לעבוד בבית המלאכה שבכלא אשר הפיקוח בו מופחת. לאחר מכן בעזרת שוחד שנתן לשני סוהרים, הוא הועלה בדרגה וקיבל מעמד של 'מוכתר' אשר העניק לו יכולת לנוע בחופשיות יחסית בכלא ובחצרותיו. עבודתו המוצלחת, דרגתו ויחסיו עם הסוהרים הוכיחו להנהלה שניתן לסמוך אליו. גם מנהל הכלא מיסטר וילסון, החל לתת בו אמון וכך יעקב סייע באחזקת ביתו, אשר נמצא בצמוד לכלא, אך מחוץ לכתליו.

אחד מתחביבו של מנהל הכלא היה לגדל ציפורים. יעקב הציע לו שהוא יבנה כלובים יפים ומוארים לציפורים, יחד עם אסיר נוסף שיעזור לו. לאחר דיונים רבים בחדר אסירי הלח"י, הוחלט שמשה בר גיורא יהיה 'העוזר' וכך סיכוייו לברוח יגדלו.

כחודש לפני חג המולד, אגב שיחת רעים עם המנהל, הציע לו יעקב שהוא ומשה יעזרו לו להתקין עץ אשוח מקושט, מאיר ויפה כפי שנהוג בחג. מיסטר וילסון שמח על היוזמה המבורכת ומיד החלו השנים בהכנות לקישוט העץ ... ולבריחה.

בערב החג, 24 בדצמבר 1943, הם נכנסו לביתו של ווילסון במטרה להתקין את העץ, כאשר הם נותנים לשומרים בכניסה למבנה סוכריות שוקולד שלתוכן הכניסו סם שינה. לאכזבתם הסם לא ממש פעל והשומרים הערניים המשיכו ועקבו אחר מעשיהם.

לא נותרה להם בררה אלא לשנות את תוכנית. משה ויעקב נכנסו לחדר הפנימי הציבו שם שני כסאות וציוו על השומרים לעמוד עליהם ובעזרת הרובים להצמיד את חוט החשמל לתקרה, השומרים היססו בתחילה, אך מיד התרצו כאשר הובהר להם שחוסר שיתוף פעולה מצדם יפגע בעבודה והאחריות תוטל עליהם. בעוד השומרים עומדים עם הרובים צמודים לתקרה, החלו משה ויעקב לגלגל את החוטים לחדרים החיצוניים ומשם לחצר, כאשר הם צועקים לשומרים "לא לזוז ! אתם עלולים להתחשמל!" הם הגיעו למרפסת קשרו את החוט למעקה ומשם הדרך לחופש הייתה קצרה ומהירה.

הבריטים גילו את דבר הבריחה דקות ספורות לאחר העלמם ומיד פתחו בחיפושים אחריהם... אך לשווא. שני חברי מחתרת נוספים הצטרפו לחבריהם הנאבקים להקמת המדינה.

לאחר הקמת המדינה יעקב אליאב התגייס לצה"ל והשתחרר לאחר שירות קבע ב- 1953.  ספרו 'מבוקש'. מתעד את מעלליו. יעקב נפטר ב- ד' אדר תשמ"ה – 25 בפברואר 1985.

משה בר גיורא המשיך לפעול במחתרת בחיפה ובשרון. השתתף בקורס הראשון שערך לח"י למפקדים בכירים. במסגרת תנועת המרי העברי (שיתוף פעולה בין ההגנה, האצ"ל ולח"י למען גירוש הבריטים מהארץ, התנועה פעלה מאוקטובר 1945 עד אוגוסט 1946). בליל ה-1 בנובמבר 1945 יצא בראש חוליה לפגוע בבתי הזיקוק הבריטים שבחיפה. תוך כדי הרכבת חומר הנפץ אירעה תקלה והוא נהרג במקום.





צריף מנהל הכלא שממנו הצליחו השניים לברוח. כיום משמש המבנה כמחנה של תנועת הנוער מחנות העולים.




ספרו  של יעקב אליאב אחד הבורחים


לקריאה נוספת:
אליאב י', מבוקש, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 241-252.
בן תור נ', ספר תולדות לוחמי חירות ישראל, א', עמ' 417-420.
בן תור נ', לח"י אנשים, א', ת"א, תשס"ב, עמ' 94, 201.
שמולביץ מ', בימים אדומים: זכרונות איש לח"י, ת"א, 1978, עמ' 89-90.
שפילמן א' (עורך), כך ברחנו לחזית, ת"א, 1988, ע"מ' 68-74.





יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

חנוכה במוזיאון

בחנוכה בחרה משפחת וייטמן לציין את יום הולדתו של סב המשפחה כאן במוזיאון אסירי המחתרות.  
הסבא, אברהם וייטמן, היה אסיר בכלא המרכזי בירושלים לפני שנים רבות. הוא היה חבר במחלקה הדתית של הפלמ"ח שהתיישבה בביריה ליד צפת, ונתפס יחד עם 23 חבריו ב- 28 בפברואר 1946. הם נתפסו בעקבות חיפוש שהבריטים ערכו בביריה  ומצאו נשק שהוחבא לאחר שהחברים חזרו מפעולה. המשפט התקיים במשטרת הר כנען ורוב האסירים, וביניהם אברהם, נידונו לארבע שנות מאסר. אברהם ישב בכלא עכו ממרץ 1946, והועבר עם חבריו בדצמבר 1946 לכלא המרכזי בירושלים, שם ישב עד שחרור הקבוצה ב- 11 ביוני 1947.
המשפחה המורחבת שביקרה במוזיאון כללה את אברהם וייטמן ורעייתו, ילדיהם, נכדיהם וניניהם -  ארבעה דורות – וכולם כולם באו לשמוע מפי סבא סיפורי מורשת והיסטוריה משפחתית במקום בו התרחשו. הסיור כלל הדרכה של מדריכת המוזיאון עם סיפורים אישיים של אברהם, שנשזרו בחדרים השונים.
כך למשל עצרנו במרכז המידע שבמוזיאון, וראינו מסמכים אודות אסירי ביריה ובהם קובץ "חיים שכאלה" בכתב ידה של בתו, שערכו לכבודו במלאות 30 שנה לשחרור. בחדר מס' 29 – חדר אסירים שהוסב בשבתות לבית הכנסת – הצביע אברהם על המקום בו ישן, וסיפר כיצד חיכו שם כל שבת בכיליון עיניים לבואו של "אבי האסירים" הרב אריה לוין. באחת השבתות, כשלחץ את ידו של הרב לשלום הרגיש כי הרב מעביר לו פתק. כשפתח את הפתק הופתע לקרוא ש"אחותך המליטה בת". כך נודע לאברהם שהפך לדוד. אותה תינוקת גדלה והשתתפה אף היא בסיור.
במרפאת הכלא, סיפר אברהם על "הטושה", קטטה שפרצה בין האסירים הערבים לאסירים היהודים בינואר1947. האסירים היהודים השתמשו במוטות ומקלות שהפכו באותה קטטה לכלי נשק לכל דבר. במהלך המהומות נרצח על-ידי הערבים במרפאת הכלא החובש היהודי אברהם בחנה שווילי.
המשפחה כולה התרגשה לשמוע את הסיפורים ולראות היכן התרחשו, וגם אנחנו במוזיאון למדנו דברים חדשים ושמחנו לארח כאן אירוע מרגש ומיוחד שכזה.
מזל-טוב!