יום ראשון, 23 בינואר 2011

יום עיון 'תאטרון במוזיאון'

ביום חמישי, ב- 13 בינואר 2010,  התקיים במוזיאון יום עיון מהנה מאוד בנושא 'תיאטרון במוזיאון' אשר בארגנו עמלו צוות מוזיאון אסירי המחתרות – ירושלים ומחלקת ההדרכה מהמועצה לשימור אתרים. ביום זה השתתפו כ- 70 אנשים מאתרי מורשת וממוזיאונים רבים מכל רחבי הארץ.

                                                
מוכתר החדר בתאו

בתחילת היום נהנו המשתתפים 'ממוזיאון חי' במהלכו עברו המשתתפים בחדרי המקום וצפו בהצגות אשר ספרו מה התרחש במקום בתקופת ששימש ככלא .

                                                      האסירים מספרים כיצד חבריהם ברחו

בהמשך היום ניתנו שתי הרצאות אודות המוזיאון בסביבה תיאטרלית  וכמרחב פעולה ומופע. בהמשך נערכו שלוש סדנאות שנתנו למשתתפים 'טעימות' מעולם התיאטרון, כלים פרקטיים כיצד להחיות את העבר ואיך התיאטרון יכול להיות כלי בידי ההיסטוריה.

     בת הרב אריה לוין באה לסייע להם

בסוף היום יצאו המשתתפים כאשר באמתחתם תובנות ורעיונות רבים כיצד להשתמש בכלים תיאטרליים במוזיאונים השונים.


                                                       הסוהר גוודווין מדווח על ההתרחשויות

יום שלישי, 18 בינואר 2011

נסיון החרמת כסף מקופאי של "המשביר המרכזי" בת"א

הבולשת הבריטית ביצעה סדרת פעולות מוצלחות, כנגד מחתרת לח"י ובהם מעצר של שבעה חברים מרכזיים במאי 1941. בעקבות כך הועמד בסכנה עצם קיומו של הארגון ולכן החליטו ראשיו לשנות את טקטיקת הלחימה ולפגוע בין היתר ישירות במנגנון הבולשת הבריטית. לשם כך נדרשו אמצעים רבים ובהם דירות מסתור ונשק נוסף שלמימונם נדרש כסף רב.

למחתרות האצ"ל ובמיוחד ללח"י לא היו מוסדות, אשר דאגו למימון פעולותיהם השונות במאבקם למען גירוש הבריטים והקמת המדינה, לכן הם נאלצו לבצע פעולות של שוד ("החרמת כספים") מגורמים בריטיים, כאשר לח"י פעל גם מול בעלי ממון פרטיים וגופים יהודיים, תופעה שגרמה באופן טבעי לכעס רב כנגדם בקרב חלקים נרחבים של הישוב.

הכסף אשר הוחרם מבנק אפ"ק בת"א (כיום סניף בנק לאומי ברחוב בן יהודה)  על ידי חברי לח"י בספטמבר 1940 הלך ואזל לכן החליטו במפקדת הארגון לצאת לפעולת החרמת כספים נוספות. בתדרוך הלוחמים לקראת הפעולה הוסבר להם עד כמה המצב הכספי קשה ושיש לבצע את הפעולה בכל מחיר. חולקו להם אקדחים והמפקד, סיומקה (שמעון זיו) אמר במפורש שיש לירות אך ורק באוויר כדי להפחיד את הקהל.

בשעות הבוקר של יום שישי, 9 בינואר 1942, יצא פקיד "המשביר המרכזי", צבי קופשטיין, מבנק הפועלים כשבידו תיק ובו 1,093 לירות ארץ-ישראליות, סכום נכבד מאוד במונחים של אותה תקופה. בדרכו חזרה למשביר חש שהוא נתון במעקב ואכן כשהמתין לאוטובוס בתחנה מול גימנסיה הרצליה הוא הותקף על ידי שני חברי לח"י - יהושע בקר בן 20  שהכה אותו בראשו וניסים ראובן בן 19 שחטף מידו את התיק. השניים החלו מיד במנוסה.

קופשטיין הרים קול צעקה "תפסו את השודדים!" ומיד נתאספו כמה עוברים ושבים שפתחו במרדף אחר השניים. יהושע וראובן ברחו לעבר תחנת האוטובוסים המרכזית של "אגד" (התחנה המרכזית הישנה של ת"א הנמצאת מצפון מערב לשכונת נווה שאנן) ומשם ניסו להימלט בסבך הסמטאות שבאזור. משהבינו כי מצבם קשה הם החליטו להיפרד, ניסים רץ לעבר רחוב התקווה  ויהושע פנה לעבר בניין קולנוע "עדן" (כיום מחלקת המחשוב של בנק לאומי ברחוב לילנבלום).

הפעולה הלכה והשתבשה. שוטרים שהצטרפו למרדף סגרו על ניסים שנכנע כאשר הבין שאין לו סיכוי להימלט. הקהל הנרגז הכהו עד זוב דם. באותן דקות הצטרפו שני שוטרים אל ההמון שרדף אחרי יהושע. במחסן קולנוע "עדן" אליו ברח, נורו מספר יריות מהם נהרג אברהם בן אברהם סבל "אגד".

יהושע המשיך במנוסתו וביציאה מהמחסן נקרה בדרכו שוטר בריטי נוסף. חילופי היריות ביניהם פגעו בעובר האורח מתתיהו פדרמן שמת מפצעיו בבית החולים. לבסוף השליך יהושע את האקדח מידו ונכנע לשוטרים, הקהל התנפל גם עליו והכה אותו מכות קשות.

השניים הועברו לבית המעצר, נחקרו ונמצאו אשמים בבית המשפט. ניסים נדון בעוון שוד למאסר של 14 שנים ויהושע נידון למיתה. במשך 45 יום המתין יהושע, לבוש בבגדים אדומים, לביצוע גזר הדין בבית הסוהר המרכזי בירושלים ואז במפתיע הומתק עונשו למאסר עולם. במהלך שהייתו בכלא הוא נפגש עם "רב האסירים" אריה לוין אשר פעל לשינוי גזר הדין ועודד אתו לאורך כל זמן שהייתו בכלא. לאחר הקמת המדינה חיתן הרב לוין את יהושע עם רחל בחירת ליבו.

יהושע שעבד במסגריית הכלא, יצר קשר טוב עם אבו–מוסא, המועלם (האחראי). אבו-מוסא עבד גם בבית הכלא לנשים בבית לחם והוא סייע, לבקשת יהושע ובעבור מתנות אישיות, בהעברת מכתבים בין אסירי שני בתי הסוהר.

בנובמבר 1944 הועבר יהושע בקר לכלא עכו ,ממנו ברח יחד עם 26 לוחמי אצ"ל ולח"י בפריצה הנועזת של האצ"ל לכלא ב-4 למאי 1947.

ניסים נטל חלק בפעולת בריחת 12 אנשי לח"י ואצ"ל מחדר 23 שבכלא בירושלים, באמצעות חפירת מנהרה לצינור ביוב.  ב- 20 בפברואר 1948, ניסים ויוסף אריה יצאו לאחר שהגיע תורם מפתח הצינור. בדרכם לחופש, עצר אותם שומר הכלא הבריטי שחשד כי משהו אינו כשורה. הוא הוביל אותם מנהל הכלא, קלאו, אך ריחם "הניחוח" והלכלוך שעל גופם שכנעו את המנהל שהם אכן חלק מצוות הפועלים העוסקים ב"תיקון התקלה" בצינור. המנהל פקד על השומר לאפשר להם להמשיך בעבודתם וכך הם יכלו להצטרף לחבריהם הלוחמים בחזית.

למידע נוסף:
אורן ר', ימים אדומים, 2006, עמ' 180-181.
בן תור נ' (עורך), לח"י אנשים: סיפורם של 840 לוחמים ולוחמות, ב', 2002, עמ' 476.
בן תור נ', ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י), א', תש"ע, עמ' 239-242. 
בנאי י',
ישראלי י, בבגדים אדומים, תש"ס, עמ' 14-17, 43-46, 51-55, 71-72.
"מעשה שוד ורצח בתל-אביב", הארץ, 11.1.1942.
"בקר וראובן – לביה"ד לפשעים חמורים על רצח, נסיון לרצח ושוד", הבוקר, 26.1.1942
"משפט בקר-ראובן – היום יעידו הנאשמים", הבוקר, 4.3.1942.
"פסק הדין במשפט בקר – ראובן ינתן היום ב- 12", הבוקר, 6.3.1942.
"בקר למיתה, ראובן- למאסר 14 שנה", הבוקר, 8.3.1942.



סיפרו של יהושע בקר בבגדים אדומים.



כותרת כתבה מעיתון הבוקר מה- 8 במרץ 1942.