יום ראשון, 16 ביוני 2013

על חריטות ואנשים בבית הסוהר

"אדם שלא טעם טעם ישיבה בכלא, אינו יודע להעריך כהלכה את החופש"... 
שורות אלה נכתבו על ידי אב"א אחימאיר (1962-1897) בעת שישב כאסיר בבית הכלא המרכזי בירושלים בשנת 1933.

אחימאיר נולד ברוסיה הלבנה בפלך מינסק (כיום בלארוס).
ב-1912 הגיע לארץ-ישראל ולמד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. בשובו לבית הוריו לחופשת הקיץ ב-1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא נאלץ להישאר שם.
ב-1924 סיים את לימודיו לתואר דוקטור לפילוסופיה, ובאותה שנה חזר ועלה לארץ-ישראל.

בתחילה היה איש "הפועל הצעיר" אך לאט חלה אצלו תפנית אידיאולוגית-פוליטית שבסופה הצטרף לתנועת ז'בוטינסקי והיה לאחד ממנהיגיה של התנועה הרוויזיוניסטית, ומאישי הרוח החשובים שלה.

בשנת 1930 הקים את ארגון המחתרת "ברית הבריונים" (ברית ציונים מהפכניים), הנושא את שם הבריונים והקנאים שנלחמו ברומאים בתקופת בית שני.

"ברית הבריונים" יזמה פעולות הפגנתיות נגד הבריטים. ביוזמתו היא הייתה גם הראשונה לפעול נגד הנאצים, וארגנה חרם נגד סחורות גרמניות. במאי 1933 הורידו פעיליה (משה סבוראי וחיים דבירי)[1] את דגלי צלבי הקרס מתורני הקונסוליות הגרמניות בירושלים וביפו.

אחימאיר נאסר כמה פעמים אך המפורסם שבמאסרים החל באוגוסט 1933 אז נתפס ונחקר בהשתייכות לאגודה בלתי ליגאלית, ולאחר מכן צורף כנאשם השלישי (לצד אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט) החשוד בהסתה לרצח  ארלוזרוב ובארגונו.

כעבור עשרה חודשי מאסר זיכה בית המשפט את אחימאיר מכל אשמה של קשר לרצח ארלוזרוב אך עקב התנגדות המשטרה לא שוחרר. בתגובה פתח אחימאיר בשביתת רעב בת ארבעה ימים ובעקבותיה הועבר מירושלים לכלא עכו לתקופה קצרה. ביוני 1934 נפתח משפטו באשמת שייכות לארגון בלתי חוקי (ברית הבריונים), וביולי אותה שנה נגזר דינו ל- 21 חודשי מאסר ובתוספת עבודת פרך.


בפסק דינו מציין השופט:
אין ספק, אב"א אחימאיר, אתה המנהיג של כל תנועה זו והראית כשרון רב בהנהגתה. אני מביע צערי על שאין אתה מקדיש את כישרונותיך הטובים למעשים שהיו יכולים להביא תועלת לארצך"... [2]

במהלך שהותו בבית הסוהר כתב הקדשה ביומנו של השוטר שמחה חינקיס חבר ההגנה שבמהלך מאורעות תרפ"ט, תוך כדי הגנה על בתי יהודים בתל אביב, הרג ערבים ועל כך נידון למוות - הראשון בתקופת המנדט (בסופו של דבר הומתק עונשו). בהקדשה מפאר אחימאיר את פועלו של חינקיס ואף שם אותו בשורה אחת עם טרומפלדור ושרה אהרונסון. 


גודל הפנקס המקורי 6X8 ס"מ


כיתוב: הרבולוציונית תל חי אב"א אחימאיר פורים תרפ"ב הסוהר המרכזי חדר 19 ירושלים

אב"א אחימאיר ישב בתא מספר 19 בכלא בירושלים והותיר חריטה של שמו על אדן החלון הקיימת עד היום במוזיאון. שימו לב למנורה מעל שמו –סמלהּ של תנועת בית"ר.

            אדן החלון בתא 19, מוזיאון אסירי המחתרות - ירושלים, צילום: יעל פרידמן

לבסוף הומתק עונשו ל-18 חודשי מאסר והוא השתחרר ב-4 אוגוסט  1935 מהכלא בירושלים.
זמן קצר לפני כן כתב:
מהיום- עוד חודשיים, וגם אני חופשי. כאותו שחיין שעבר את רובו של נהר לרוחבו ומתקרב אל החוף ההוא. והחוף ההוא כבר קרוב, אבל העייפות מרובה[3].
הקטע לקוח מספרו "רפורטז'ה של בחור 'ישיבה'", שהוא יומנו של אחימאיר שנרשם בעיפרון
בתקופת מאסרו בבית הסוהר המרכזי בירושלים בין השנים  1935-1933.

ספר זה התפרסם כבר ב-1947 וככל הידוע לנו היה בידיו של עולה הגרדום מאיר פיינשטיין בזמן משפטו. הספר הוקדש לו כנראה על ידי שני אחיו, בנימין וצבי, וחברתו רחל.

לאחר שחרורו מבית הסוהר פרש מפעילות ציבורית, התמסר לכתיבה בעיתונים והפך לחבר מערכת האנציקלופדיה העברית.




[1] השניים ישבו  גם הם בבית הכלא המרכזי בירושלים.
[2] יוסי אחימאיר (עורך), אבא אחימאיר והציונות המהפכנית, תל אביב 2012.
[3] אב"א אחימאיר, רפורטז'ה של בחור "ישיבה", תל אביב תשמ"ד , ע"מ 116.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

:)