יום רביעי, 12 במרץ 2014

תל-חי סמל דור[1]





מחר יחול י"א באדר, יום תל חי. 
אירועי תל חי התרחשו ב- 1920, בראשית ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, לפני הקמת שלוש המחתרות "ההגנה", האצ"ל ולח"י והרחק הרחק מהכלא  המרכזי בירושלים. ובכל זאת מצאנו על רצפת המוזיאון קשר לאותו אירוע.
בחריטה שנמצאה על רצפת חדר 52 מופיע הכיתוב: חיים בן פורת תל חי.

מדוע בחר אותו האסיר חיים בן פורת  לחרוט לצד שמו דווקא מילים אלו? מהו הרקע  האידיאולוגי לשימוש בסיסמה "תל חי"? האם הדבר מלמד משהו על השתייכותו המחתרתית?
אמנם על חיים בן פורת לא מצאנו פרטים לצערנו, אך פרשת תל חי ידועה ומפורסמת. למרות כישלון הקרב ונטישת הנקודה הפכו תל חי ולוחמיה בראשות טרומפלדור לסמל של עמידת גבורה והותירו רושם רב בארץ ומחוצה לה. הכישלון הפך למיתוס. התנועה הציונית והיישוב העברי המתחדש בארץ ישראל היו זקוקים לגיבורים חדשים שיתחברו ישירות לגבורתם של המכבים, של מצדה ושל בר כוכבא, ושיידחקו את הדימוי היהודי הגלותי הפסיבי שנוצר באלפיים שנות הגלות. טרומפלדור סיפק זאת, וייצג את דרכה של הציונות. הוא היה היהודי החדש, החסון והאמיץ, שמשיב מלחמה ואינו מרכין ראש.

דמותו של טרומפלדור ופרשת תל חי אומצו כסמל ומופת בזרמים מנוגדים בתנועה הציונית. על שמו של טרומפלדור נקרא גדוד העבודה, שהוקם על ידי מנהיגי תנועת "החלוץ" ואנשי "השומר" כארגון חלוצים סוציאליסטי[2]. מנגד נקראה גם תנועת הנוער שהקים זאב ז'בוטינסקי בית"ר- ברית הנוער העברי ע"ש יוסף תרומפלדור.
אחד מחניכי התנועה היה עולה הגרדום הראשון בתקופת המנדט, שלמה בן יוסף, שישב ונתלה בכלא עכו.
בימי ישיבתו בכלא כתב בן יוסף סיסמאות ומסרים ובהם אפשר למצוא הד למיתוס תל חי. ומיטיב לתאר זאת בספרו אמיר גולדשטיין:
במה שנראה כפרפראזה על מילותיו האחרונות של טרומפלדור כתב בן יוסף: 
"אני הולך למות ואני בכל זאת לא מצטער. מדוע? מפני שאני הולך למות בעד ארצנו." גבורתו של שלמה בן יוסף נתפסה כהוכחה לכך שהדור הבית"רי הצעיר למד את תורתו של טרומפלדור וראה עצמו ראוי לה[3]. החוט המקשר בין שני אישים אלו, אשר מעשיהם מעידים על אמונתם, הוא רעיון הנכונות למות למען המולדת.
הד דומה ניתן למצוא גם בהקדשה שכתב עולה הגרדום מאיר פיינשטיין בספר התנ"ך שהעניק לסוהר תומס הנרי גודווין: "טוב למות עם נשק בידיים מאשר לחיות עם ידיים למעלה".
תפיסת עולם זו ורגש ההשתייכות באו לידי ביטוי בברכת "תל חי" שבה בירכו אחד את השני לשלום חברי בית"ר, ובה חתמו מכתבים רשמיים ואישיים.
באתר של תנועת בית"ר העולמית מובא הסבר לשימוש בברכה זו:[4]
ברכת "תל-חי" בין שני בית"רים מזכירה להם כי הם אחים לרעיון אחד, חברים בתנועה אחת שהתלכדה לאור הגבורה בתל-חי. הברכה מלכדת את הבית"רים ומסמלת את רוח בית"ר.
ברכת תל-חי מברכים:
  1. עם כניסת בית"רי למעו"ז או מוסד של בית"ר, וכן בצאתו משם יברך "תל-חי!", והנוכחים יענו לברכתו.
  2. בקבלת מפקד או מסדר, וכן במסירתו, מברך המפקד. הברכה- במצב של "דום", והניצבים במפקד משיבים פה אחד: "תל-חי!".
  3. בפתיחת מכתבים וחוזרים של מוסדות בית"ר וכן בסיומם תבוא ברכת "תל-חי".
המכתב שלפניכם מדגים יפה את הסעיף השלישי. הוא נשלח ממפקד פלוגת "הכותל" של בית"ר, משה שטיין, לנציבות הצ"ח[5] במאי 1938, וחתום בברכת "תל חי".

אסירים שישבו בבית הכלא המרכזי בירושלים, חברי בית"ר ואצ"ל, ראו עצמם  כיורשי וממשיכי אותו רעיון המיוצג בברכת "תל חי", ייתכן שאף ביתר שאת דווקא בשל מאסרם וישיבתם. הם ביטאו זאת בחריטות שחרטו ברצפת בית הכלא כדוגמת החריטה המובאת כאן.
מכל האמור לעיל סביר להניח שחיים בן פורת השתייך אף הוא לבית"ר או לאצ"ל ובחר לחרוט את הברכה שהשתגרה בתנועתו, כביטוי לחוסן, להמשכיות ולנכונות להקרבה למען המולדת.




[1] שיר תל-חי, מילים: זאב ז'בוטינסקי, תרפ"ט.
[2] הארגון שאף ליצור קומונה כללית של כל פועלי ארץ ישראל ומטרותיו היו עבודה והגנה, התיישבות שיתופית ובניין הארץ (מתוך אנציקלופדיה ynet בערך "גדוד העבודה").
[3] אמיר גולדשטיין, גבורה והדרה, ירושלים תשע"ב, עמ' 62.
[4] מתוך האתר של תנועת בית"ר העולמית בכתובת:  http://www.betar.org.il/telchai/betar/index.htm
[5] הצ"ח=ההסתדרות הציונית החדשה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

:)