חוגגים פורים בין הסורגים

משבאים החגים – באה אורה ושמחה לכל בית בישראל, ויהא דל כאשר יהא. כעין "נשמה יתירה" נוספת לו לאדם בישראל.

לא כן בבית הסוהר. כגנבים וכמבוישים באים החגים אל בין החומות והסורגים וכאילו מתנצלים ואומרים:"יודעים אנו כי לא כאן מקום לחגים ולשמחות". [...]

אולם זכותם הגדולה של עצורות ציון ועצוריה, שכשם שידעו לגרש קדרות המאסר במשך כל ימות השנה, ידעו שבעתיים להפוך את החגים בין גדרות התיל לחוויה אשר לא תשכח לעולם מקרב כל עצורה  ועצור.[1]

צילה עמידרור

צילה עמידרור, לוחמת אצ"ל שהייתה כלואה בבית הכלא לנשים בבית לחם, מיטיבה בדבריה לתאר את התחושה הקשה המעורבת עם תחושת החגיגיות בחגים שנחוגו בבתי הכלא.

האסירים אמנם התכוננו לקראת כל חג, אך נאלצו גם להתמודד עם מכשולים ובעיות שונות.
כלל לא מובן מאליו היה כי יזכו בכלא לקבל את כל הנדרש להם לצורכי החג הממשמש ובא.

תעודת זהות דויד לוין

במכתב שלפניכם עדות מבפנים, מתוך כתלי הכלא המרכזי בירושלים, על אירועי  חג הפורים בשנת תש"ז (1947). את המכתב כתב דוד לוין – חבר במחלקה הדתית של הפלמ"ח שהתיישבה בביריה. דוד לוין נתפס יחד עם 23 חבריו באדר א' תש"ו, פברואר 1946, בעוון החזקת נשק. בתקופת מאסרו ישב גם חצי שנה בכלא בירושלים. לאחר כשנה וחצי זכו אסירי ביריה בחנינה מטעם הנציב העליון.  

להורי ולבני משפחתי היקרים שלום רב![1]

ממה שנעשה כאן אין הרבה מה לחדש. החיים מתנהלים בשקט ובסדר. המנהל הנוכחי הוא נבל, מנסה לגרום צרות וקשה להסתדר איתו. בפורים סרב להרשות לרב להיכנס לקריאת המגילה. הרב[2] היה בא הנה מידי שנה בשנה לקריאת המגילה, והפעם הנבל הזה סרב להרשות לו את הכניסה. על זה לא יכולנו לעבור בשתיקה. לפנות ערב, לפני סגירת הדלתות, התאסף חלק מן האסירים במסדרון, החל בתפילה וסרב להיכנס חזרה לחדרים (אפילו לאסירים עצמם לא הרשה להתאסף לתפילה). שאר האסירים החלו להקים רעש שנשמע יפה למרחקים גדולים מחוץ לבית הסוהר. הנבל חשש מפני התפרצות של האסירים והכין פצצות מדמיעות לכל מקרה (דרך אגב, הוא היה מעוניין להשתמש בכוח!). הוא שלח להודיע שהוא יכול לבוא לקריאת המגילה. הרב שמח מאוד ומיד בא. בבואו הנה הודיע לו הקצין שאינו יכול להרשות לו להיכנס לתפילה, והוא מבקש מאוד ממנו שהוא ישכנע את האסירים לחזור לחדרים. הרב סיפר לנו שזו הייתה ממש מכה בשבילו. הוא ענה למנהל שהוא איננו שוטר ובשביל הדבר הזה לא היה צריך לקרוא לו מביתו ופנה ללכת. המנהל הודיע לו שבמקרה שהוא לא ישכנע אותנו, יהא הוא צריך להשתמש בכוח, והוא מסיר מעליו כל אחריות. הרב נמלך בדעתו ואמר: "מוטב שנבטל את קריאת המגילה מאשר יהיו לנו פצועים וממילא לא נוכל לקרוא אותה". מכאיב היה לראות את צערו של הזקן שלא היה יכול להשתתף איתנו בקריאת המגילה. ניאותנו לבקשתו ונכנסנו לחדרים.

לפורים קיבלנו משלוח גדול של ממתקים, חוץ מהחבילות האישיות. מי שהיה נכנס לחדר היה חושב שכאן ישנה חנות ממתקים. לפעמים קשה ממש להסתכל בממתקים. מכיוון שיש ממתקים ויש פורים - עושים שמח. בפורים ערכנו נשף פורים פנימי מוצלח. היה הרבה חומר היתולי, שירה וריקודים עד חצות.

איך עבר חג הפורים עליכם? אני מתאר לי ששמחת החג אצלכם נפגמה בגלל המצב השורר בחוץ. אך אל ייאוש! אנחנו כאן בתחילת המצב הצבאי הצטיידנו היטב בפרודוקטים כך שתוכלו להסיר דאגה מלבכם.

איך משפיעים המאורעות האחרונים בארץ עליכם, גם במובן נפשי וגם במובן כלכלי?

מה נשמע בקריה, בבית, במשפחה וכו'?

מסרו ד"ש לכל הקרובים והמכרים.

שלכם דוד.

את פורים הבא כבר חגגו דוד לוין ושאר "אסירי ביריה" כאנשים חופשיים אך בצל מלחמת  העצמאות. 
רק כעבור שנה נוספת זכו לחגוג את פורים במדינת ישראל הצעירה.

פורים שמח!

---

[1] צילה עמידרור, במעצר בבית לחם, תל אביב 1977, עמ' 151-152.
[1] מתוך: לוין דוד, מביריה לירושלים, מאחורי הסורגים בעכו ובירושלים, יומן ומכתבים, מוזיאון אסירי המחתרות – ירושלים (פנימי), ירושלים 2004.
[2] הכוונה לרב אריה לוין.